מסלולי השקעה בקרן פנסיה, כללי אצבע לפי גיל וסיכון

ברגע שמצטרפים לקרן פנסיה, יש החלטה אחת שדי קל לפספס כי היא מרגישה “טכנית”, אבל בפועל היא יושבת על המון כסף לאורך שנים, בחירת מסלול השקעה בקרן פנסיה. את הבחירה עושים מול הגוף המנהל ועל גבי הטפסים הרלוונטיים, ואפשר גם לשנות מסלול בכל שלב בהמשך, לא צריך “להיתקע” עם מה שסימנתם בהתחלה. ואם לא בחרתם בכלל, ברוב המקרים תשויכו אוטומטית למסלול ברירת מחדל שמותאם לגיל שלכם, מה שנקרא מודל השקעות תלוי גיל. זה נשמע סביר, ולפעמים זה באמת סביר, אבל לא תמיד זה בדיוק אתם. 

מה זה בכלל “מסלול השקעה” בקרן פנסיה

בקרן פנסיה יש רכיב חיסכון שמושקע בשוק ההון, ובנפרד יש גם כיסויים ביטוחיים (נכות ושאירים) שהם חלק מהמבנה של קרן פנסיה. מסלול ההשקעה קובע באיזה תמהיל נכסים הכסף שלכם יושקע, יותר מניות, יותר אג”ח, יותר נכסים סולידיים, יותר חו”ל, וכן הלאה.

בפועל, ההבדל המרכזי שאתם מרגישים לאורך זמן הוא התנודתיות מול פוטנציאל תשואה:

• מסלול מנייתי יותר, נוטה לתנודות חדות יותר, אבל פוטנציאל צמיחה גבוה יותר לאורך שנים.

• מסלול סולידי יותר, פחות תנודתיות בדרך כלל, אבל גם תוחלת תשואה נמוכה יותר.

ואם אתם שואלים, “אז למה לא כולם במסלול מנייתי וזהו”, זו שאלה הגיונית. התשובה היא פסיכולוגיה, טווח זמן, ויכולת להחזיק ירידות בלי לעשות פעולות פזיזות. לפעמים הירידה עצמה פחות מסוכנת מהתגובה שלנו אליה.

ברירת מחדל, מודל השקעות תלוי גיל, מה זה אומר בפועל

בישראל, בהרבה גופים מנהלים קיים מודל השקעות תלוי גיל, ובמסגרתו מי שלא בחר מסלול, ישויך למסלול ברירת מחדל לפי קבוצת גיל. נפוץ לראות חלוקה כמו:

• עד גיל 50

• גיל 50 עד 60

• גיל 60 ומעלה

הרעיון די אינטואיטיבי, ככל שמתקרבים לפרישה, מקטינים סיכון כדי לצמצם פגיעה אפשרית רגע לפני שמתחילים למשוך קצבה. זה מופיע בצורה דומה אצל גופים שונים. 

חשוב להבין עוד משהו, מי שבוחר במודל תלוי גיל, יכול להיות שבנקודת מעבר (נגיד כשמגיעים ל-50 או ל-60) תהיה העברה אוטומטית למסלול הגיל הבא בהתאם להגדרה של אותו גוף. זה לא “טעות”, זה חלק מהמודל.

כללי אצבע לפי גיל

כלל האצבע הכי נפוץ הוא “צעירים יכולים לקחת יותר סיכון”. זה נכון, בערך. אבל יש פה שני סייגים:

1. אם אתם לא ישנים בלילה בגלל ירידות, זה לא “מסלול מתאים”, גם אם אתם בני 32.

2. אם אתם בני 58 עם נכסים נוספים, הכנסות גבוהות, או אופק פרישה גמיש, יכול להיות שתספגו יותר מניות מרוב בני גילכם.

ובכל זאת, כדי שיהיה משהו פרקטי לעבוד איתו, הנה כיוון:

גילאי 20 עד 40

אופק ארוך, לרוב אפשר לסבול תנודתיות. הרבה אנשים בוחרים מסלול עם רכיב מנייתי גבוה יחסית. אבל גם פה, לא חייבים “100% מניות” כדי להיות בסדר.

גילאי 40 עד 55

זה השלב שבו אנשים מתחילים להרגיש את המספרים גדלים, ואז ירידה של שוק ההון כבר מרגישה אמיתית, לא תיאוריה. פה לפעמים עושים איזון, עדיין צמיחה, אבל עם קצת יותר בלמים.

גילאי 55 עד פרישה

פה ניהול הסיכון נהיה משמעותי יותר, כי ירידה חדה סמוך לפרישה יכולה לפגוע בקצבה הצפויה, במיוחד אם אין כרית ביטחון. הרבה מסלולים תלויי גיל ממילא מנמיכים חשיפה למניות בגילים האלה.

“אני יכול לשנות מסלול מתי שבא לי?”

בגדול כן. אפשר לבחור מסלול השקעה, ואפשר גם לבצע החלפת מסלול בהמשך. זה זכות בסיסית של החוסך. 

פה נכנסת נקודה אנושית, לא טכנית, אנשים מחליפים מסלול לפעמים דווקא בזמן הכי לא טוב, אחרי ירידות, מתוך לחץ. ואז הם “נועלים הפסד” ומפספסים התאוששות. לא תמיד, אבל זה קורה מספיק כדי להגיד את זה בקול.

אז אם אתם כבר משנים, תנסו שזה יהיה מתוך החלטה מסודרת, לא מתוך כותרת מלחיצה.

איך לבחור רמת סיכון בלי לסבך את זה

אני אוהב לחשוב על זה ככה, שלוש שאלות קצרות:

1. אם התיק יורד 12% בחצי שנה, אתם עושים משהו או מתעלמים?

2. בעוד כמה שנים בערך תצטרכו את הכסף כקצבה?

3. יש לכם נכסים אחרים שמאזנים סיכון, דירה בלי משכנתא, תיק השקעות, עסק יציב?

אם התשובות שלכם הן “אני נלחץ”, “עוד מעט”, “אין משהו שמאזן”, אז כנראה לא תרצו מסלול אגרסיבי מדי. ואם זה הפוך, יכול להיות שכן.

בסביונים כרמל אנחנו רואים הרבה מקרים שבהם אנשים נמצאים במסלול “כי ככה יצא”, לא כי זו בחירה מודעת. לפעמים הם בכלל במסלול תלוי גיל וזה אחלה, ולפעמים לא. המטרה של התוכן הזה היא לתת לכם שפה וכלים לבדיקה, כדי שתוכלו להגיע לשיחה עם איש מקצוע (או לבדיקה עצמאית) כשאתם יותר חדים, פחות מבולבלים.